תוקפנות

כעוסק ב- אילוף כלבים מזה שנים אני יכול לומר שתקופנות היא איננה תסביך אלא תוצאה של תסביך.
תוקפנות אצל כלב היא איננה דבר טבעי. אפילו זאבים בטבע הם אגרסיביים רק לעתים רחוקות כלפי בני מינם או אפילו כלפי בני אדם, אלא אם קיימת סיבה ברורה וספציפית כמו איום או רעב.
תוקפנות מתפתחת כאשר אין מטפלים בתסביכים שמהם הכלב סובל, כשהאנרגיה שמקורה בתסכול אינה זוכה בפורקן. לרוע המזל תוקפנות מסוג זה מסלימה אם היא אינה מרוסנת. למען האמת שכאשר מזמינים אותי לטפל בכלב תוקפני, אני בדרך כלל מוצא כלב שבקלות רבה אפשר היה להציל אותו מן הבעיה שממנו הוא סובל.
אפשר היה למנוע את התדרדרות המצב. בדרך כלל בעלי כלבים מתחילים לחפש עזרה רק כאשר הכלב שלהם נושך מישהו, ולפתע פתאום הם מוצאים עצמם חשופים לתביעות משפטיות. ואז הם אומרים"כשהוא בבית עם הילדים הוא כל כך מתוק," או "הוא מתנהג ככה רק שהפעמון מצלצל."
הייתי שמח לו כל מי שמגדל כלבים היה מתייחס ברצינות רבה יותר להתנהגות אגרסיבית ומחפש עזרה מקצועית לפני שהשכנים גוררים אותו לבית משפט, או יותר גרוע כשמישהו נפגע.בעליי כלבים חייבים להבין שההתנהגות שלהם כלפיי הכלב משפיעה מאוד על רמת התוקפנות של הכלב לדוגמא אם כלב נובח בפראות על כל מי שניכנס בדלת ,ובעל הכלב לא יודע איך לרסן אותו ,התופעה תחמיר ולבסוף תיגמר בנשיכה.במצב המון אנשים לא יודעים מה לעשות האם להרים את הכלב האם לתפוס אותו האם לכעוס עליו…אנשים אלה חייבים לקבל עזרה מ-מאלף כלבים מקצועי ושעה אחת קודם.